בנוסף למערכות הורידים והעורקים המובילים את הדם בגוף, קיימת מערכת לימפה, המהווה חלק ממערכת החיסון, שתפקידה להוביל נוזל ותאים מהרקמות בגוף אל כלי הדם, במטרה לשמור על איזון של נוזלים וחלבונים באמצעות ניקוז וסילוק עודפים.
כאשר המערכת הלימפתית לקויה, נוזלים עשירים בחלבון אשר לא נוקזו כראוי, שוקעים במרווחים בין-תאיים בגפיים, וכך נגרמות בצקות. הבצקות מתבטאות בנפיחות של האיבר, מאחר ומצטבר בו נוזל עתיר חלבונים, ובהמשך תופיע רקמה הצומחת סביב הנפיחות. זוהי הלימפאדמה, המשפיעה על כל המערכות בגוף, כולל משאבת הלב, היות ואלו נמצאים במצב של חוסר איזון כללי חמור ומשמעותי.
בהקשר של עולם הפצע, הלימפאדמה מאופיינת במראה נפוח של הגף הנגוע, בבצקת, בנוקשות ובהעמקת החריצים בעור. לרוב יחוש המטופל הפרעה בתנועתיות של הגף הנגוע, ויהא מודאג לעתים קרובות גם מהפגם האסתטי הבולט בגופו. ניסיוננו מלמד כי פעמים רבות יאופיינו מטופלים אלו גם בבעיות לבביות, לאור חוסר האיזון הכללי ולכידת הנוזלים בתוך הגוף.
מה גורם ללימפאדמה?
לימפאדמה יכולה להופיע כתוצאה מהפרעה בתפקוד דרכי הלימפה, בין אם עקב פגם מולד, ובין אם לאור תהליכים פתולוגיים נרכשים, המתרחשים בגוף ומערבים את מערכת הלימפה.
תהליכים פתולוגיים כאלו עשויים להיות: טיפולי הקרנות, זיהומים מקומיים ממקורות שונים, אי ספיקה וורידית כרונית, וחבלות או ניתוחים שונים, בכללם ניתוחים פלסטיים.
גורם נפוץ ללימפאדמה הוא כריתה של קשרי לימפה אזוריים. כך למשל, לימפאדמה של היד עשויה להיות תוצר של הוצאת קשריות לימפה מבית השחי בעקבות ניתוחים לטיפול בסרטן שד; ולימפאדמה של הרגל עשויה לנבוע מהוצאת קשריות לימפה מהמפשעה בעקבות ניתוחים לטיפול בסרטן צוואר הרחם, סרטן הרחם, סרטן השחלות, סרטן הרקמה הרכה, או סרטן הערמונית.
הטיפול בלימפאדמה וחשיבותו
טיפול מיומן בלימפאדמה משלב:
- טיפול בעור - לשמירה על שלמותו ומניעת זיהומים.
- עיסוי לימפטי - לניקוז ידני בטכניקה מיוחדת שמטרתה להשיב את האיזון לגוף.
- חבישות לחץ - להגברת הניקוז באמצעות תחבושות מיוחדות הנכרכות על הגפה למשך רוב שעות היממה, המוחלפות, לאחר התפוגגות הבצקת, בשרוולים וגרביים אלסטיים המונעים את חזרת הנוזלים שנוקזו באמצעות העיסוי.
- התאמת סט תרגילי פעילות גופנית - המפעילים את השרירים באזור ומסייעים בפינוי הנוזל הלימפטי.
קיימת חשיבות רבה לאבחון וטיפול בלימפאדמה, היות ובצקת לימפטית שאינה מטופלת כראוי עשויה להוביל לזיהומים חוזרים, לעיוות הגפה הבצקתית, להגבלה בתנועה וירידה בתפקוד יומיומי, לריפוי איטי יותר של פצעים אחרים בגוף, ולעתים אף לבעיות לב או להופעת גידול ממאיר באזור הפגוע (לימפנגיוסרקומה).