קשיש בן 88 צולע, עם רגליים נפוחות

טלפון בעשר בלילה לנייד מעבר לקו כירורג ממיון בריאותא “יעל סליחה על השעה המאוחרת אבל יש פה מטופל שהוא עם פצע מאוד לא יפה על הרגל לא נראה טוב כדאי מאוד שתקחי אותו לטיפול במרפאת פצע שלך”.
טוב אמרתי יש מרפאה ביום חמישי אקבע לו תור.
לא! אומר לי הכירורג כמה שיותר מוקדם יותר טוב. כמובן שהוא צדק.
ביטלתי את התכנית של לבוא מוקדם הבייתה ונשארתי לראות את המטופל.
הגיע קשיש נחמד בן , 88 צלול צולע, עם רגליים נפוחות כמו פיל
(בעיות על רקע מערכת לימפה) ופצע פעור ברגל ימין ממש כמו בור.
ליבי יוצא אליו ואני שואלת כמה זמן אתה מסתובב ככה?
הוא עונה 4 שנים אני עם הפצע. ואני כבר רגילה לתשובות למקרים אבל הלב מתכווץ. מתחילה טיפול, מספרת לקשיש הנחמד שיש תקווה. ובמרפאה שלי הבורות(הכוונה לפצעים הענקיים) ברגליים מתרפאים והפצעים נסגרים.
במהלך הטיפול, המטופל כבר מבין שהגיע לחוף מבטחים שממנו הוא יוצא עם רגל בריאה. אז הוא נפתח והכעסים פורצים החוצה” אז אני סובל כבר 4 שנים למה רופא המשפחה שלי לא הסביר לי על המרפאה שלך לפני כן ? למה אני צריך לסבול כל כך הרבה ?! היום לאחר 8 טיפולים, הפצע כבר כמעט נסגר לחלוטין והקשיש, הוא מחייך.